כיכר הדמעות: כך הפכו מעגלי התנועה בערים מפתרון לבעיה

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

שתפו את הפוסט לחברים:


מתוך ההנחיות הללו בחוברת הנוגעת להתקני תנועה ובטיחות מופיע סעיף הועסק ב”פיתוח נופי במעגלי תנועה וסביבתם”. בסעיף זה למשל מפורטות המטרות של הפיתוח הנופי במעגל התנועה בשיפור הנראות שלו, חזות הסביבה, הבלטה שלו וקלות ההבחנה בו על ידי נהגים וגם הבלטת הולכי הרגל בסמוך אליו.

לצד אלו מופיעים גם הדגשים לכל אותו פיתוח נופי כמו “אסור שהפיתוח הנופי יסכן את עוברי הדרך, יסיח את דעתם ממטלת הנהיגה או יגרום למשיכת הולכי רגל אליו”.

הבעיה היא שביותר ויותר מעגלי תנועה עירוניים, כל אותן ההנחיות לא מתקיימות. אלמנטים של גינון ססגוני, עצים, שיחים מטפסים, אנדרטאות, פסלים ומזרקות ולכל אלו גם תוספת תאורה צבעונית בשעות הלילה – אלה אינם מראה נדיר ולמעשה הופכים לחלק מרכזי יותר ויותר בתכנון המעגל.

עוד נכתב בהנחיות כי “הפיתוח הנופי יעשה ממרכיבים סלחניים, שלא יהיה בהם כדי לפגוע פגיעה חמורה בעוברי דרך (נהגים ונוסעים) הנקלעים לאי המעגלי… לצמחים המותקנים באי המעגלי לא יהיה גזע עבות”. באופן אירוני, האיסורים המופיעים בהנחיה זו כמעט זהים לאופן בו פועלים מתכנני המעגלים בפועל.

זאת, החל בבחירת הצמחייה שכוללת במקרים רבים עצי זית או דקלים עבי גזע, ועד התעלמות מאותם 3.5-4.5 מטרים בהם מומלץ שלא להתקין כל אלמנטים. דוגמה מצוינת לכך ניתן לראות בכיכר “אוסקר לוי” בבאר שבע. מדובר במעגל תנועה בעל בסיס הדומה לקונוס כאשר באמצעו מופע מים שבשילוב התאורה הססגונית יוצר בועת אור מסנוורת בלילה.



מקור

Subscribe To Our Newsletter

Get updates and learn from the best

More To Explore

Do You Want To Boost Your Business?

drop us a line and keep in touch